המשחק The Wolf Among Us המבוסס על סדרת הקומיקס Fables, שם אותנו בנעליו של ביגבי וולף (Bigby Wolf) או כפי שכינו אותו בעבר- "הזאב הגדול והרשע". כדי שגם אתם תוכלו לחוות במקצת את הלהיט הבא של TellTale Games, שלחנו את כתבנו גיא דהן למסע אל ארץ האגדות וביקשנו ממנו לתעד את חוויותיו עם כל ההחלטות הקשות שהוא יצטרך לבצע בדרך. לפני שאתם ממשיכים לקרוא, שימו לב שהטקסט הבא מפוצץ בספוילרים מהפרק הראשון של המשחק. אם עדיין לא קראתם את הפרק הראשון, השני והשלישי של היומן, אנחנו ממליצים להתחיל משם. שימו לב גם שהמשחק מורכב ממערכת של בחירות כך שחווית המשחק שלכם כנראה תהיה שונה מזו שתקראו עכשיו. אוקיי, מוכנים? אתם יכולים להמשיך את המסע...
The Wolf Among Us - יומנו של זאב, פרק 1
The Wolf Among Us - יומנו של זאב, פרק 2
The Wolf Among Us - יומנו של זאב, פרק 3
הגענו לבית של הנסיך לורנס, בעלה של פיית'. נראה כמו בית רגיל, אפילו ישן, לא משהו שנראה מתאים לנסיך... שלגיה עצרה בעדי לפני שנכנסתי. היא שאלה איך כדאי שתלך החקירה, וסיפרתי לה מה שראיתי במראה - סכין מגואלת בדם. אמרתי שכדאי שנתמקד בזה, ושאלתי מה יקרה אם לורנס יתנגד. שלגיה ענתה "אנחנו בעסקים רשמיים של פייבלטאון, אז נוכל להיות קצת משכנעים..או שאתה תוכל." במילים אחרות - לורנס יתנגד, הוא יחטוף.
דפקתי על הדלת, אין תשובה. ניסיתי לפתוח אותה אך היא הייתה נעולה. "לורנס! זה ביגבי, אנחנו צריכים לדבר." אמרתי תוך כדי נקישה חוזרת על הדלת. לא נשמע קול מהדירה, ופה התחלתי לחשוש. פניתי לחלון המשקיף לסלון הבית. הצצתי מבעד לוילונות וראיתי את לורנס, מחוסר הכרה. פתחתי את החלון ונכנסתי פנימה. עזרתי לשלגיה להיכנס וכשהיינו בפנים...בואו רק נגיד שהייתי שמח לא להיות עם חוש ריח כל כך מפותח באותו רגע.
הבית היה בבלגן גדול. פיצות ישנות על הרצפה, זבובים ברחבי הבית והמון בירות ריקות. על הספה ישב הנסיך לורנס, עם חור בחזה ושטף דם לאורך גופו. "עכשיו שני פייבלים מתים..מה אנחנו הולכים לעשות?" שאלה שלגיה. "אני לא יודע." החלטתי לבדוק את הגופה. בחזה של לורנס היה חור הנגרם מקליע שנורה עליו. ידו הייתה מונחת על הספה, הסתכלתי מקרוב וגיליתי שהווריד שלו נחתך. הפנים שלו היו חיוורות, והרחתי עשן בחדר. הסתכלתי למטה וראיתי אקדח... הוא לא נורה לאחרונה, משמע שהרצח אירע לפחות לפני שבוע. הרמתי את האקדח, כך שאוכל למצוא טביעות אצבע על ההדק. הסכין שראיתי במראה היה במרחק כמה מטרים מהספה, לא מספיק קרוב בשביל לפגוע בלורנס.
המשכתי לחקור את הבית, על הקירות היו תלויות תמונות של לורנס ופיית'. הם נראו כל כך מאושרים...למה זה היה חייב להסתיים ככה? ליד התמונה היה קליע, תקוע בקיר. ביקשתי משלגיה לכוון על לורנס, כאילו היא הרוצחת. היא עשתה זאת, אך ע"פ הזווית של הירי, הקליע לא היה אמור לפגוע בנקודה כזו גבוהה בקיר. ליד הספה היה כתם דם. התכופפתי, נגעתי וגיליתי שהוא עדיין דביק. הדם הוביל למיטה מתקפלת שיצאה מהקיר, ועליה פתק. הפתק היה מלורנס לפיית', בו הוא רשם שהוא לא התכוון לפגוע בה ושזה היה לטובה. מה זה אומר?
שלגיה התקרבה ללורנס, ולפתע, הוא מצמץ. הוא השתעל ונפל על הריצפה. "ביגבי, הוא חי!" שלגיה צעקה. עזרתי לו לחזור לספה שלו. אבן ענקית נפלה לי מהלב, הייתי בטוח שהוא מת. הוא שאל מה אנחנו עושים כאן, ושלגיה התעקשה שנקרא לאמבולנס שיטפל בו. עצרתי בה ופניתי ללורנס.
"אתה יודע מי אני?" שאלתי אותו. "כן". "יש לי כמה שאלות לשאול אותך, מתי הייתה הפעם האחרונה בה ראית את אשתך?" "לפני כמה שבועות, היא חזרה לכאן לקחת כמה חפצים שלה בחזרה."
"לורנס , מה עשית?" שאלה שלגיה. "ביצעתי החלטה. זה היה נראה כמו הדרך היחידה החוצה...יריתי לעצמי בלב, אבל מסתבר ששרדתי..זה כל כך כואב. " אני לא יכול לומר שלא הופתעתי, חשבתי שהוא יודה שהוא רצח אותה. "אני לא זוכר הרבה...הכול קצת מטושטש, וחשבתי שזה רק חלום רע. ניסתי להרחיק אותה ממני, שלא תיפגע. עדיף לה בלעדיי, אני רק נטל." דמעות זלגו לו מהעיניים. הבנתי שאין לו מושג מה קרה. "אני מצטער להגיד לך את זה, אבל אשתך נרצחה." הוא התחיל לבכות, כל כך ריחמתי עליו. "ידעתי, ידעתי שזה יקרה. אני צריך שתעזור לי למצוא את מי שעשה את זה, אז כל דבר יכול להיות מועיל." הוא עצר לשנייה, ואז אמר "גורג'י המחורבן." הייתי מבולבל, "לורנס, מי זה ג'ור.."
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "אתה מצפה למישהו?" שאלתי את לורנס בתקיפות. הוא הניע את ראשו בשלילה. הידית של הדלת נעה, מישהו מנסה לפרוץ פנימה. פניתי לדלת. "לא, חכה" שלגיה הפצירה בי שלא לגשת לדלת, ופנתה ללורנס. "לורנס, אני צריכה את עזרתך." הוא שאל מה עליו לעשות ושלגיה אמרה לו להתנהג כמת. היא אמרה שהמצב הגופני שלו יתאים וביקשה ממנו לעשות זאת למען אשתו. הוא ביקש את האקדח, ליתר ביטחון. אני ושלגיה התחבאנו בארון, וצפינו. איש שמן עם כובע חום וחליפה נכנס לבית. הוא הסתובב והפך את החפצים בדירה. לא ידעתי מי הוא. הוא רחרח עוד קצת עד שהתקרב לארון שהתחבאנו בו. קפצתי החוצה והוא התחיל לברוח. רדפתי אחריו אל מחוץ לבית וצעקתי לשלגיה להישאר עם לורנס, אך היא סירבה.
האיש ברח לתוך בניין. רדפתי אחריו לקומה השנייה והשלישית תוך כדי שהוא משליך עליי חפצים. המשכתי לרדוף אחריו והוא הפך ספה על מנת להאט אותי. הרמתי את הספה והגעתי לשתי דלתות - האחת פתוחה למחצה והשניה סגורה. רצתי לדלת הפתוחה לחדר ריק וחלון. באתי לפנות לדלת השניה אך בדיוק אז ראיתי את האדם חולף מבעד לחלון. קפצתי דרך החלון וראיתי אותו קופץ למרפסת ממול. הוא הצליח. קפצתי גם אני, אך המעקה נשבר מהקפיצה הקודמת של האיש ולכן המרפסת קרסה. נכנסתי לתוך הבניין ושמעתי בקומה למעלה צרחות של אנשים. הקשבתי לצעדי הריצה של האיש ושמתי לב שאבק נופל מן התקרה. עקבתי אחרי האבק וראיתי אותו נופל לפח אשפה. ניטרתי החוצה ונחתתי עליו .
"בן זונה..גורם לי לרדוף אחריך ככה..מי אתה?". הוא נראה מופתע. "מי אתה?!". הוא אמר שקוראים לו די ושהוא חוקר פרטי. הוא טען שיש לו כרטיס ביקור בכיס אם אני רוצה לראות. הוצאתי את הכרטיס וקראתי אותו. "זה שובר לחנות כריכים..." משהו נראה לי מסריח בסיפור הזה." אמרתי לו לבוא אחרי, והוא אמר "דאם". שאלתי אותו מה הוא אמר, והוא חזר "אני די, הוא דאם." לא הבנתי למה לעזאזל הוא מתכוון, ואז הבנתי - האחים טווידל.
הסתובבתי וראיתי אדם שמן נוסף. הוא היכה אותי בראש, והתעלפתי.
רוצים לדעת מה קורה הלאה? השאירו תגובה מפרגנת ואולי בקרוב נזכה לקרוא גם את הפרק הבא...
The Wolf Among Us - יומנו של זאב, פרק 1
The Wolf Among Us - יומנו של זאב, פרק 2
The Wolf Among Us - יומנו של זאב, פרק 3
הגענו לבית של הנסיך לורנס, בעלה של פיית'. נראה כמו בית רגיל, אפילו ישן, לא משהו שנראה מתאים לנסיך... שלגיה עצרה בעדי לפני שנכנסתי. היא שאלה איך כדאי שתלך החקירה, וסיפרתי לה מה שראיתי במראה - סכין מגואלת בדם. אמרתי שכדאי שנתמקד בזה, ושאלתי מה יקרה אם לורנס יתנגד. שלגיה ענתה "אנחנו בעסקים רשמיים של פייבלטאון, אז נוכל להיות קצת משכנעים..או שאתה תוכל." במילים אחרות - לורנס יתנגד, הוא יחטוף.
דפקתי על הדלת, אין תשובה. ניסיתי לפתוח אותה אך היא הייתה נעולה. "לורנס! זה ביגבי, אנחנו צריכים לדבר." אמרתי תוך כדי נקישה חוזרת על הדלת. לא נשמע קול מהדירה, ופה התחלתי לחשוש. פניתי לחלון המשקיף לסלון הבית. הצצתי מבעד לוילונות וראיתי את לורנס, מחוסר הכרה. פתחתי את החלון ונכנסתי פנימה. עזרתי לשלגיה להיכנס וכשהיינו בפנים...בואו רק נגיד שהייתי שמח לא להיות עם חוש ריח כל כך מפותח באותו רגע.
הבית היה בבלגן גדול. פיצות ישנות על הרצפה, זבובים ברחבי הבית והמון בירות ריקות. על הספה ישב הנסיך לורנס, עם חור בחזה ושטף דם לאורך גופו. "עכשיו שני פייבלים מתים..מה אנחנו הולכים לעשות?" שאלה שלגיה. "אני לא יודע." החלטתי לבדוק את הגופה. בחזה של לורנס היה חור הנגרם מקליע שנורה עליו. ידו הייתה מונחת על הספה, הסתכלתי מקרוב וגיליתי שהווריד שלו נחתך. הפנים שלו היו חיוורות, והרחתי עשן בחדר. הסתכלתי למטה וראיתי אקדח... הוא לא נורה לאחרונה, משמע שהרצח אירע לפחות לפני שבוע. הרמתי את האקדח, כך שאוכל למצוא טביעות אצבע על ההדק. הסכין שראיתי במראה היה במרחק כמה מטרים מהספה, לא מספיק קרוב בשביל לפגוע בלורנס.
המשכתי לחקור את הבית, על הקירות היו תלויות תמונות של לורנס ופיית'. הם נראו כל כך מאושרים...למה זה היה חייב להסתיים ככה? ליד התמונה היה קליע, תקוע בקיר. ביקשתי משלגיה לכוון על לורנס, כאילו היא הרוצחת. היא עשתה זאת, אך ע"פ הזווית של הירי, הקליע לא היה אמור לפגוע בנקודה כזו גבוהה בקיר. ליד הספה היה כתם דם. התכופפתי, נגעתי וגיליתי שהוא עדיין דביק. הדם הוביל למיטה מתקפלת שיצאה מהקיר, ועליה פתק. הפתק היה מלורנס לפיית', בו הוא רשם שהוא לא התכוון לפגוע בה ושזה היה לטובה. מה זה אומר?
שלגיה התקרבה ללורנס, ולפתע, הוא מצמץ. הוא השתעל ונפל על הריצפה. "ביגבי, הוא חי!" שלגיה צעקה. עזרתי לו לחזור לספה שלו. אבן ענקית נפלה לי מהלב, הייתי בטוח שהוא מת. הוא שאל מה אנחנו עושים כאן, ושלגיה התעקשה שנקרא לאמבולנס שיטפל בו. עצרתי בה ופניתי ללורנס.
"אתה יודע מי אני?" שאלתי אותו. "כן". "יש לי כמה שאלות לשאול אותך, מתי הייתה הפעם האחרונה בה ראית את אשתך?" "לפני כמה שבועות, היא חזרה לכאן לקחת כמה חפצים שלה בחזרה."
"לורנס , מה עשית?" שאלה שלגיה. "ביצעתי החלטה. זה היה נראה כמו הדרך היחידה החוצה...יריתי לעצמי בלב, אבל מסתבר ששרדתי..זה כל כך כואב. " אני לא יכול לומר שלא הופתעתי, חשבתי שהוא יודה שהוא רצח אותה. "אני לא זוכר הרבה...הכול קצת מטושטש, וחשבתי שזה רק חלום רע. ניסתי להרחיק אותה ממני, שלא תיפגע. עדיף לה בלעדיי, אני רק נטל." דמעות זלגו לו מהעיניים. הבנתי שאין לו מושג מה קרה. "אני מצטער להגיד לך את זה, אבל אשתך נרצחה." הוא התחיל לבכות, כל כך ריחמתי עליו. "ידעתי, ידעתי שזה יקרה. אני צריך שתעזור לי למצוא את מי שעשה את זה, אז כל דבר יכול להיות מועיל." הוא עצר לשנייה, ואז אמר "גורג'י המחורבן." הייתי מבולבל, "לורנס, מי זה ג'ור.."
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "אתה מצפה למישהו?" שאלתי את לורנס בתקיפות. הוא הניע את ראשו בשלילה. הידית של הדלת נעה, מישהו מנסה לפרוץ פנימה. פניתי לדלת. "לא, חכה" שלגיה הפצירה בי שלא לגשת לדלת, ופנתה ללורנס. "לורנס, אני צריכה את עזרתך." הוא שאל מה עליו לעשות ושלגיה אמרה לו להתנהג כמת. היא אמרה שהמצב הגופני שלו יתאים וביקשה ממנו לעשות זאת למען אשתו. הוא ביקש את האקדח, ליתר ביטחון. אני ושלגיה התחבאנו בארון, וצפינו. איש שמן עם כובע חום וחליפה נכנס לבית. הוא הסתובב והפך את החפצים בדירה. לא ידעתי מי הוא. הוא רחרח עוד קצת עד שהתקרב לארון שהתחבאנו בו. קפצתי החוצה והוא התחיל לברוח. רדפתי אחריו אל מחוץ לבית וצעקתי לשלגיה להישאר עם לורנס, אך היא סירבה.
האיש ברח לתוך בניין. רדפתי אחריו לקומה השנייה והשלישית תוך כדי שהוא משליך עליי חפצים. המשכתי לרדוף אחריו והוא הפך ספה על מנת להאט אותי. הרמתי את הספה והגעתי לשתי דלתות - האחת פתוחה למחצה והשניה סגורה. רצתי לדלת הפתוחה לחדר ריק וחלון. באתי לפנות לדלת השניה אך בדיוק אז ראיתי את האדם חולף מבעד לחלון. קפצתי דרך החלון וראיתי אותו קופץ למרפסת ממול. הוא הצליח. קפצתי גם אני, אך המעקה נשבר מהקפיצה הקודמת של האיש ולכן המרפסת קרסה. נכנסתי לתוך הבניין ושמעתי בקומה למעלה צרחות של אנשים. הקשבתי לצעדי הריצה של האיש ושמתי לב שאבק נופל מן התקרה. עקבתי אחרי האבק וראיתי אותו נופל לפח אשפה. ניטרתי החוצה ונחתתי עליו .
"בן זונה..גורם לי לרדוף אחריך ככה..מי אתה?". הוא נראה מופתע. "מי אתה?!". הוא אמר שקוראים לו די ושהוא חוקר פרטי. הוא טען שיש לו כרטיס ביקור בכיס אם אני רוצה לראות. הוצאתי את הכרטיס וקראתי אותו. "זה שובר לחנות כריכים..." משהו נראה לי מסריח בסיפור הזה." אמרתי לו לבוא אחרי, והוא אמר "דאם". שאלתי אותו מה הוא אמר, והוא חזר "אני די, הוא דאם." לא הבנתי למה לעזאזל הוא מתכוון, ואז הבנתי - האחים טווידל.
הסתובבתי וראיתי אדם שמן נוסף. הוא היכה אותי בראש, והתעלפתי.
רוצים לדעת מה קורה הלאה? השאירו תגובה מפרגנת ואולי בקרוב נזכה לקרוא גם את הפרק הבא...
